אקנה היא מחלה דלקתית בעור שאופיינית במיוחד לגיל ההתבגרות, אך מופיעה גם בתקופות אחרות בחיים. היא מתמקדת במיוחד באזור הפנים, אך תוקפת גם אזורים אחרים בגוף.
מוקד הווצרות הדלקת הוא בסיס זקיקי השיער המכסה את מרבית גופנו, בעיקר השיער העדין שאינו בולט לעין. בבסיס זקיקי השיער מצויות בלוטות חלב המפרישות חלב דרך הנקבוביות אל פני העור. חומר סיכה זה נמשח על השערה, מגן עליה מהתבקעות ומגן על העור מפני יובש. כאשר נוצר אי איזון בתיפקוד בלוטות החלב, נסתמת תעלת הזקיק דרכה עובר החומר השומני אל פני העור ומתחיל תהליך דלקתי.
אי איזון כזה אופייני לגיל ההתבגרות, כאשר פעילות הורמונלית בגוף מובילה לפעילות יתר של בלוטות החלב ולהפרשה מוגברת של חלב. פעילות מוגברת זו בתוספת תאי עור מתים סותמים את פתח תעלת הזקיק.
העדות הראשונה להופעת האקנה היא "הראשים הלבנים והראשים השחורים". כאשר החסימה היא אבסולוטית ואין פריצה אל פני העור כך שאין מגע עם האוויר, נוצרת הבליטה הלבנה. כאשר ההצטברות השומנית נמצאת על פני העור ומתחמצנת, הבליטה, "הראש", תקבל צבע שחור.
השלב הבא בהתפתחות האקנה הוא כאשר החיידקים הנמצאים בבבלוטות החלב בכמות קטנה באופן נורמלי מתחילים להתרבות כתוצאה מהצטברות החלב. מתפתחת תגובה דלקתית של הגוף - רגישות ואדמומיות של המקום, כאשר כדורית דם לבנות משוגרות לבלוטות בניסיון לחסל את החיידקים. בבלוטה נוצרת מוגלה והדבר בא לביטוי בפיצעון אדום הטיפוסי לאקנה (חצ'קון).
כאשר מחמיר המצב נפרצת החסימה וכל התוכן המוגלתי מגיע אל פני העור וגורם לגירוי, אדמומיות ושלפוחיות ולפגיעה ברקמות מסביב.
קיימות דרגות שונות של חומרה במצב העור, כאשר בחמורות יותר מתהוות ציסטות עמוקות המותירות את העור מצולק לאחר הריפוי. האזור הנפוץ יותר לפצעונים הוא הפנים, אך במקרים יותר חריפים נוצרים פצעים גם על העורף, הזרועות והגב העליון.
אילו גורמים אחראים להבדלים בעוצמת האקנה אצל המתבגרים ?
מחקרים חדשים יותר מצביעים על כך שקיימת בגופנו תכונה של דלקתיות. באדם בעל דרגה גבוהה של דלקתיות, ייצר הגוף יותר דלקת כדי להלחם בחיידקים, במקרה זה חיידקי האקנה.
קיים גם הגורם התורשתי גינטי, בו מועברת הנטיה בין בני הדורות השונים במשפחה ,כך שלהורים שסבלו מאקנה בצעירותם לא מן הנמנע שיהיו ילדים הסובלים מאותה בעיה.
גורמים חיצוניים היכולים להגביר את התפרצות האקנה:
הזעת יתר יכולה להוביל להחרפה בסתימת הנקבוביות דרכן מופרש החלב מן הבלוטות, וכך להגביר את הווצרות האקנה.
עליה בטמפרטורה הסביבתית המעלה את חום הגוף מגבירה את פעילות בלוטות החלב, ובעקבות זאת להחרפה בסתימת הנקבוביות.
שימוש במוצרי קוסמטיקה מסויימים במיוחד כאלו על בסיס שומני יכול להביא להחמרה במצב האקנה.
על הקשר בין מזון לאקנה אין תמימות דעים. הרפואה ההודית דווקא קושרת בין המזון שאנו אוכלים לבין האקנה. היא תולה את האשם באכילת אוכל שומני ומטוגן, בשר וגבינות, אוכל מלוח, חמוץ וחריף. לכן כחלק מהריפוי מדריכה הרפואה ההודית לאמץ הרגלי תזונה נכונים וכמו כן לצרוך עשבי מרפא הפועלים להמרצת הכבד ולטיהור הדם. ואכן חסידים רבים יש לתורות מן המזרח הרחוק ואלו ממליצים להמנע מצריכת מוצרים עשירים בשומן ובסוכר, קמח לבן, חלב פרה( בגלל ההורמונים המועברים בחלב) ומלח. במקום זאת יש להרבות באכילת דגים, ובשתית מים. שוקולד אינו מומלץ לא בשל הקקאו, אלא בשל הסוכר והחלב שבו.
נערכו מחקרים המצביעים על קשר בין מתח נפשי והחמרת מצב האקנה. הדוגמה הקלסית היא מתח הקשור בבחינות בקרב סטודנטים המביא להחמרה במצב של האקנה.
הטיפול באקנה מותאם לדרגת חומרתו ומשלב טיפול חיצוני (משחות) ובליעת כדורים .
ראשית יש לדאוג לנקיון עור הפנים והסרת השמנוניות העודפת ותאי עור מתים . זאת יש לעשות בעדינות מרובה, תוך שימוש בסבון אנטיספטי ומים שאינם חמים.
לטיפול באקנה קלה נהוג להשתמש במשחות אנטיביוטיות העוזרות לצמצם את מספר החיידקים בזקיק השערה וברקמות הפגועות. השכיחות ביותר הן האטרומיצין וקלינדמיצין.
התכשיר הנפוץ ביותר הוא בנזיל פרוקסיד – ג'ל שקוף שחסרונו בכך שגורם לגירוי בעור לכן רצוי להשתמש בקרם לחות מתאים תוך כדי שימוש בתכשיר. שלא כמו החומרים האנטיביוטיים, תכשיר זה אינו נתקל בהתנגדות של החיידקים בהיותו חומר מחמצן.
הזינדקלין הוא תכשיר חדש המשלב אנטיביוטיקה ואבץ. לאבץ תכונות אנטי בקטרילות והוא פועל להפחתת הדלקתיות בעור.
קיימים גם תכשירים המשלבים אנטיביוטיקה ותוצרים של ויטמין A. ויטמין A משפיע על צמיחה בריאה של העור, מרכך אותו, ועוזר ביצירת פילינג עדין של שכבת העור העליונה, וכך מקל על הסרת הראשים השחורים. באקנה בדרגה קלה השימוש במשחות רטינואידיות, שהן נגזרות של ויטמין A , בהחלט עשוי להועיל.
כאשר דרגת החומרה של האקנה היא בינונית וחריפה הטיפול מצריך שמוש בחומרים חזקים יותר . השמוש בתרופות (כדורים) רטינואידיות כמו איזוטראטינואין (רואקוטן) מגבילה את הפרשת בלוטות החלב וריבוי תאי העור המתים. אמנם אין לתרופה השפעה ישירה על החיידקים בבלוטות, אך כיוון שהיא מדללת את כמות החלב המופרש, היא גורמת גם לצמצום במספר החיידקים בבלוטות. השמוש בהן הוא יעיל ב-80% של המקרים אך חייב להעשות תוך מעקב רפואי צמוד, כיוון שתופעות הלוואי עלולות להיות חמורות כשהחמורה ביותר היא פגיעה בתפקוד הכבד. השפעת תרופה זו היא יותר ארוכת טווח מאשר קוטלי החיידקים.
תחום חדש בטיפול באקנה קשה הוא שימוש באור כחול (פוטותרפיה). קרני האור בהם משתמשים בשיטה זו, אינם מסוכנים לעור וללא תופעות לוואי. קרני האור הפוגעות בחיידקי האקנה מפחיתות גם את הדלקת בעור שמתלווה לאקנה. יותר מכך, נמצא כי שילוב בין טיפול זה ותרופת הראוקוטן, מצמצמת את תופעות הלוואי של הראוקוטן.
יש הממליצים על צריכת תוספי מזון המכילים מינרלים וויטמינים ההכרחיים בתהליך ריפוי העור (סלניום ואבץ וויטמינים A , E , ו C).
לסיכום, כיום ההתמודדות עם נגע האקנה קלה יותר בשל שפע אפשרויות הטיפול הקיימות. צריכה משולבת של תכשירים לשימוש חיצוני ונטילת תרופות, טיפול הומופתי, צריכת תוספי מזון ועשבי מרפא, היגיינה של עור הפנים, הרגלי תזונה נכונים ושיטת האור הכחול ימנעו סבל רב ופגיעה בלתי הפיכה בעור הפנים.