פטרת הציפורניים בדומה לפטרת העור, שייכת למשפחת הדרמטופיטים. זוהי פטריה עקשנית ועלולה להיות גם מדבקת. היא מתיישבת מתחת לציפורן אך עלולה להתפשט גם אל עור האצבעות. חלקיקי פטריה עלולים להדביק חלקי עור אחרים באותו אדם, אנשים אחרים ואפילו יכולים להוביל לזיהום חיידקי בעור כמו שושנה. הפיטריה עלולה לחדור לעור דרך חתכים זעירים או מבעד למרווח שבין הציפורן למצע שלה (העור מתחת לציפורן).
אזורים נוספים בהם ניתן לפגוש פטריה ממשפחת הדרמטופיטים הם כפות הרגליים, המרווח בין אצבעות כף הרגל, המפשעה, העכוזים והראש. באזורים אלו מתאפיינת הפטריה באדמוניות, גרוד, קלוף וקשקשת. באזורים אלו ההדבקה יכולה להיות גם מבעלי חיים נגועים וממגע עם אדמה (אצל שוחרי עבודה בגינה).
ציפורן הנגועה בפטריה משנה את צבעה ונעשית עכורה. בהמשך היא מתעבה, מתעוותת ונעשית רגישה וכואבת. קשה במקרה כזה לנעול נעלים סגורות. בנסיון לגזוז אותה היא מתפוררת.
הפטריה הינה אורגניזם טפילי שאינו זקוק לאור השמש כדי להתפתח, כיוון שאין בו כלורופיל. היא מתפתחת באזורים לחים בהם אין איוורור. זו הסיבה שספורטאים ואנשים שנועלים נעלי ספורט ומרבים להזיע בהם, סובלים מפטרת הציפורניים. זו גם הסיבה שמומלץ לא ללכת יחפים בבריכות ומקלחות ציבוריות מחשש להדבקות, כיוון שאילו מקומות בהן מתפתחת הפטריה. מלבד הגורם ההיגייני, אנשים הסובלים מסכרת, מהפרעות בזרימת הדם בגפיים ומפסוריאזיס חשופים יותר להידבקות.
פטרת הציפורניים אופיינית יותר לאנשים מבוגרים, אך כפי שצוין סיבות סביבתיות עלולות לחשוף גם צעירים להדבקות. גם מכה חזקה בציפורן עם שטפי דם עלולה להתפתח לפטריה. כמו בהרבה בעיות בריאות אחרות ישנו גם הגורם הגינטי.
אצל עקרות בית וכאלו העובדים בתנאי רטיבות וחום (קונדיטורים וטבחים) מתגלה גם זהום פטריתי בציפורני הידיים, ממשפחת השמרים. פטריה זו מתבטאת בעור אדום ודלקתי מסביב לציפורן ופגיעה מכוון בסיס הציפורן ומעלה (ולא מקדמת הציפורן).
הטיפול בפטרת הציפורניים מצריך זמן, התמדה וסבלנות. במקרה של פטריה קלה אפשר להסתפק בטיפול מקומי, המורכב מהמסת הציפורן במשחה ואחר כך טיפול בחומרים נוגדי פיטריות, אם במשחה, נוזל או לק. טיפול זה אינו כרוך בכאבים. ניתן לבצע אותו לבד, או להעזר במרפאות המיועדות לכך. היתרון של מרפאות אלו הוא בכך שאנשים מקצוענים גוזזים את הציפורניים הפגועות שצומחות עד לשורש הציפורן. חדירת החומרים טובה יותר כאשר החלק הנגוע מוסר בכל פעם עד צמיחתה של ציפורן בריאה.
כאשר הפטרייה יותר עמוקה וותיקה יש צורך בטיפול תרופתי דרך הפה. על מנת לאשר שאכן מדובר בפיטריה יש לערוך בדיקת משטח ותרבית לחתיכת ציפורן גזוזה. יש לברר גם את סוג הפיטריה כדי לבחור את התרופה המתאימה.
השימוש בתרופות מן הדור החדש - ספורנוקס ולאמיזיל מקצר את אורך הטיפול לשלושה או ארבעה חודשים במקרה של ציפורני הרגליים, וחודשיים במקרה של ציפורני הידים. אחוזי ההצלחה עומדים על 80%, אך קיימת תופעה של פטרת חוזרת אצל כ-35% מהמקרים. הטיפול בתרופות מצריך מעקב צמוד אחר התפתחות אנמיה ותיפקודי כבד וכליות.
התרופה ספורנוקס יעילה הן נגד הפטריות ממשפחת הדרמטופיטים והן נגד אלו ממשפחת השמרים, כך שטווח הריפוי שלה גדול יותר. היא בטוחה יותר בכל הנוגע לתפקודי כבד, אך קיימת בעיה של אינטראקציה עם תרופות אחרות.
כדאי לנקוט אמצעי זהירות שימנעו הידבקות בפטריה. יש לדאוג להיגיינה של כף הרגל, ליבש אותה היטב, לדאוג לאיוורורה, להעדיף גרבי כותנה כדי להפחית את ההזעה ולא ללכת יחף במקומות ציבוריים ובמיוחד אם יש בהם לחות. רצוי להשתמש בתרסיס או אבקה אנטיפטרייתית ישירות על כף הרגל, או אל תוך הנעל. בחשיפת יתר למים מומלץ להשתמש בכפפות לידים.