מחלת הבהקת מאופיינת על יד כתמים לבנים המופיעים על פני העור. המחלה אינה מדבקת, אך שכיח למצוא בן משפחה נוסף הסובל ממנה. הבהקת מופיעה אצל שני אחוזים מן האוכלוסיה, ואצל מחציתם תופיע לפני גיל עשרים.
הגורם למחלה הוא העלמות המלנין, שהוא הפיגמנט שנותן לעור את צבעו. המלנין נוצר בתוך תאי המלנוציטין, וכאשר הם מתים או מאבדים מכושר היצור שלהם צבע העור הופך בהיר יותר או מלבין לחלוטין. יש והמחלה מתפשטת במהירות, היא יכולה להעצר לפרק זמן ושוב להתחדש, ולעתים היא מתפשטת בהדרגה. דרגת איבוד הפיגמנט שונה מחולה לחולה, ואף יתכן שוני בגווני העור בתוך אזור נגוע אחד. כושר יצור הפיגמנט לא שב בדרך כלל מעצמו.
האזורים האופיניים להופעת הבהקת הם האיזורים החשופים לשמש כגון הגפיים, הפנים והשפתיים. עם זאת יתכנו פגיעות גם באיזור בית השחי, המפשעה, איברי המין והטבור. תבנית איבוד הצבע (דיפגמינטציה) אינה אחידה. היא יכולה להופיע בצד אחד של הגוף, באזור בודד או בהתפרשות על פני אזורים שונים בגוף.
קיימות מספר השערות באשר לסיבה בעטיה נעצרת פעילות יצור המלנין בתאי המלנוציטין:
השערה אחת גורסת שזו מחלה אוטואימיונית בה הגוף תוקף את עצמו. במקרה הזה הגוף יוצר נוגדנים הפוגעים במלנוציטים יוצרי פיגמנט המלנין.
השערה אחרת גורסת שתאי המלנוציטים עצמם מייצרים חומר רעיל - מולקולות חמצן פעיל, וגורמים לעצמם לאבד את כושר יצור המלנין אם כי הם עצמם נשארים שלמים.
השערה נוספת תולה את האשם בתאי עצב בעלי תיפקוד לקוי המפרישים חומרים רעילים הפוגעים במלנוציטים.
ישנה עדות לכך שבהקת הופיעה בעקבות מצב נפשי שלאחר טראומה ולאחר שיזוף מלווה בכוויות קשות.
לאזורים הלבנים של הבהקת אין הגנה טבעית מקרני השמש, לכן חיוני למרח את המקומות הפגועים החשופים לשמש במסנני קרינה עם מקדם הגנה של 15 לפחות. אצל בעלי עור בהיר ההבדל בין צבע העור הבריא לכתם הלבן בולט פחות מאשר אצל בעלי עור כהה, ועל ידי המנעות משזוף העור הבריא ישארו הבדלי הגוונים מזעריים.
ניתן לטשטש ולהסוות את הכתמים הלבנים באמצעים קוסמטיים. הטישטוש קל יותר להשגה מן הסתם אצל בעלי העור הבהיר. קיימות משחות מייק-אפ עמידות למים לכיסוי הכתמים באזורי הפנים והעיינים. גם תכשירים לשיזוף עצמי יגרמו לשטחי הכתמים הלבנים בהם אין פיגמנט לקבל צבע. משחות ותכשירים אלו דוהים עם הזמן.
אם התכשירים הקוסמטיים לא השיגו תוצאה מספקת, נותרת האופציה של טיפולים רפואיים:
קיימות שתי גישות להתמודדות עם המחלה. האחת מכוונת להשיב את תפקוד הפיגמנט למצב הנורמלי (רפיגמנטציה) והשניה מכוונת להשוות את צבעו של העור במקומות הבריאים לצבע העור במקומות שאבדו את צבעם (דפיגמנטציה).
רפיגמנטציה
משחות המכילות מרכיבים סטרואידים לשימוש מקומי יכולות להשיב לאזורים קטנים את צבעם. את הטיפול יש לערוך תחת השגחה רפואית, כיוון שהעור עלול להפוך דק ומצומק. התוצאות תתקבלנה לאחר כשלושה חודשים.
בשיטת ה PUVA נעשה שימוש בקרניים אולטרה סגוליות מסוג UVA הנפלטות ממכונות דמויות מכונות שיזוף. מספר שעות קודם לחשיפה לאור נוטלים פסורלן, תרופה ההופכת את העור רגיש לאור. הטיפול משיג תוצאות טובות אצל 50%-70% מן המטופלים באזור הפנים, הגב, הזרועות והירכיים (אך לא כפות הידיים והרגליים).
נטילת הפסורלן דרך הפה נעשית כאשר יותר ממחצית עור הגוף נפגע במחלה. כאשר הקף הפגיעה קטן מרבע עור הגוף ניתן למרוח את הפסורלן על האיזור המטופל, ואז להחשף לקרני UVA.
הרגישות המוגברת של העור לאור בעקבות השימוש בפסורלן מחייב המנעות מחשיפה לשמש אחרי הטיפול, מריחת מסנני קרינה והרכבת משקפי שמש חוסמי UVA. הטיפול מלווה בתופעות לוואי כמו בחילות, הקאות, פגיעה בעיינים, שיעור בלתי שגרתי וסכנה ללקות בסרטן העור בשל החשיפה הארוכה לקרנים אולטרה סגוליות. אורך הטיפול עד להשגת תוצאות הוא עד שנה.
מערכת חדשנית לטיפול בבהקת היא המולטיקליר. היא מתאימה לחולים הפגועים בכ-20% משטח גופם, ומשיגה תוצאות טובות במיוחד באזור הפנים והגב. זוהי מערכת ממוחשבת המבוססת על שילוב של קרניים אולטרה סגוליות בעלות אורכי גל UVA ו UVB המוקרנות רק על האזור הנגוע. החשיפה הממוקדת לאזור הנגוע בלבד מגנה על האזורים הבריאים ומביאה לתוצאות מהירות יותר ובטוחות יותר.
דפיגמנטציה
שיטה זו מכוונת להשוות בין העור הבריא והעור הפגוע על יד "פגיעה" בעור הבריא. באמצעות תרופה בשם מונובנזיל–אתר מבהירים גם את העור הבריא על ידי הסרת הפיגמנט המצוי בו, וכך הופך כל עור הגוף לנטול פיגמנט. שיטה זו מיושמת כאשר חלק גדול מעור הגוף נפגע בבהקת. אחרי הטיפול יש להמנע ממגע פיזי עם אחרים במשך מספר שעות. תופעות הלוואי של הטיפול הן אדמוניות ונפיחות העור, גירוד ויובש העור. תוצאות הטיפול הן קבועות ובלתי הפיכות. העור מפתח רגישות יתר לשמש. אורך הטיפול נמשך כשנה.
השתלת עור
כאשר איזור הכתמים הלבנים קטן במיוחד , קיימת אפשרות לניתוח השתלת עור הניטל ממקומות בריאים בגוף. יש לקחת בחשבון סכנה לצלקות ודלקות, ואת העובדה שניתן להבחין באיזור החיבור.
בשיטת ה"קעקוע" ניתן להשתיל צבען בשפתיים פגועות באמצעות מכשיר מיוחד, אך הצבע ידהה עם הזמן.